תרבות הפנאי

[יוסי רן]

אומני במה נוטשים את חיפה ועוברים לתל אביב בטענה שאין בחיפה מספיק קהל שוחר תרבות שיגיע לאירועי אומנות במה איכותיים. אינני מקבל את הטענה שאין קהל שוחר תרבות בחיפה, אם יגיעו אירועי איכות ויזכו לחשיפה מתאימה יגיע גם קהל.

לאחרונה מביאה המפיקה אורנה גרנות אירועי תרבות איכותיים לחיפה תחת הכותרת "יוצאים תרבות קבוע". כבר ראיתי במסגרת זו את עין תחת אצבע, שירת העצבים וחיותא. על שני האירועים הראשונים אפשר לקרוא בקישורים הצמודים לשמותיהם אך על חיותא לא כתבתי הפעם, הקישור יוביל אתכם למה שכתבתי ב 2007, את חוויותי מההופעה הנוכחית העדפתי להצניע. אינני נוטה לכתוב חוויות מאירועים בהם נחלתי אכזבה אלא אם כן יש לי אזהרה מפורשת מפני אירוע מסויים.
מאז שראיתי את חיותא לפני מספר ימים במסגרת "יוצאים תרבות קבוע" רודפת אותי המחשבה המטרידה שאולי בכל זאת צודקים אלה שטוענים שאין בחיפה קהל לאירועי במה איכותיים.
ההצגה חיותא היא הצגת בידור מעולה שזכתה בתואר הצגת הבידור של השנה לשנת 2006. ראיתי את ההצגה ב 2007 ונהניתי מאוד. במיוחד זכור לי ביצוע מדהים של השיר "אח" בשיתוף הקהל. את זה כבר כתבתי ב 2007. הפעם הייתה ההצגה יבשושית משהו. זוהי בדיוק אותה הצגה ובכל זאת ההרגשה כל כך שונה. לקח לי זמן להבין שהקהל סביבי דומם, כמעט שאיננו מגיב למתרחש על הבמה, קהל אדיש ורדום. בשלב מסויים איזה תרח טרחן מצא לנכון לצאת בהפגנתיות מהאולם בזמן שהושמעו מילים כמו קקי או שדיים עם הבמה. כבר נתקלתי בתופעות דומות בעבר. ההצגה המשיכה, מרבית הקהל המשיך לא להגיב למתרחש על הבמה. מידי פעם נשמעו צרורות של מחיאות כפיים מביכות במהלך קטעים שמישהו סבר שהסתיימו, אך באופן כללי - שממה מעיקה. הגיע הזמן בהצגה בו האומנים משתחוים ויורדים מהבמה על מנת לשוב לקול מחיאות כפי הקהל. אני כבר ראיתי את ההצגה ולכן ידעתי שאנחנו עומדים לפני הקטעים הטובים ביותר בהצגה, לחשתי לחברי שהקטע הבא הוא "אח" עליו סיפרתי להם מספר פעמים בעבר. האומנים כאמור ירדו מהבמה, הקהל מחא כפיים ואני ציפיתי לראות את האומנים חוזרים לבמה. מאחר שישבתי בשורה הראשונה לא ראיתי שמרבית הקהל קם והתחיל לנוע לכיוון הדלתות. אורות הקהל הודלקו, האומנים לא חזרו לבמה. הקהל בעצם קבע את סיום ההצגה. נותרתי יושב בכסאי המום כמה דקות ארוכות מאוד מנסה לעכל את מה שהתרחש עד שהבנתי שאין יותר למה לצפות - ההצגה הסתיימה. בדרך החוצה שמעתי מישהו מתלונן באזני זוגתו שההצגה הייתה רק שעה ועשרים דקות ולא כפי שאמרה להם ההפקה.

בעקבות האירוע התחלתי להאמין שאכן אין בחיפה מספיק קהל להצגות איכות.

אמש צפיתי בהצגה הנפילה במרתף 10 בחיפה. האולם גאה על גדותיו בקהל מעולה, קשוב ומגיב היטב. החוויה הייתה מצויינת והמעבד-במאי-שחקן ניקו ניתאי המשיך זמן רב אחרי שההצגה הסתיימה ואף הציג בפנינו קטעים מהצגות אחרות עליהן סיפר. בשיחה פרטית לאחר ההצגה ציין ניקו ניתאי שהקהל המצויין העניק לו הרבה מאוד כח וסיפוק. הרהרתי מחדש בסוגית הקהל ונזכרתי שבפעם הקודמת ראיתי את חיותא באולם רפפורט בחסות תיאטרון הסטודיו בחיפה והקהל היה איכותי, מגיב ומשתף פעולה. גם את הנפילה ראיתי לפני שלוש שנים בסטודיו החיפאי וגם אז היה הקהל מצויין.

אם כך יש לנו בחיפה קהל שוחר תרבות ואנו ראויים לתאטרון איכותי.

אז מה קרה באירועי "יוצאים תרבות קבוע"? ניסיתי להזכר בקהל של שלוש ההצגות שראיתי בסידרה. הקהל שונה מאוד מהקהל שמגיע לתיאטרון הסטודיו ונשאר אחרי כל הצגה למפגש עם היוצרים. הקהל שונה גם מקהל הסטודנטים שגודש את מרתף 10. פתאום קלטתי, הקהל מתנהג כמו קהל ועדי העובדים שמגיע לתיאטרון הצפון ולתיאטרון חיפה. אנשים שרוכשים מנוי לסדרת הצגות כדי לסמן בתודעתם ובתודעת חבריהם שהם צרכני תרבות למרות שאינם אוהבים תיאטרון באמת. קהל כזה תמצאו בכל תיאטרון שמוכר מינויים לוועדי עובדים. את הצגות "יוצאים תרבות קבוע" ראיתי בחברת קהל מנויים "שבוי" שאיננו אוהב באמת תיאטרון. את הקהל החביב עלי אמשיך למצוא כמו תמיד בתיאטרון הסטודיו בחיפה ובמרתף 10. גם בתל אביב תמצאו קהל מסוג זה בתמונע, בסימטה ובצוותא יותר מאשר בתיאטרון הרפרטוארי.

נרגעתי.
_________________
יוסי רן
But I tried, didn't I? Goddamnit, at least I did that